פסק-דין בתיק ת"א 1746-06

רקע -

התובעים מתגוררים בבית קרקע בנחלה מס' 35 במושב משמר הירדן.

במועד כלשהו אשר יבורר להלן, שקע הבית על צידו והפך בלתי ראוי למגורים.

לטענת התובעים בתמצית, קו ביוב החוצה את חצר הנחלה בעומק הקרקע ובסמוך ליסודות הבית דלף, וכתוצאה מכך שקע היסוד הדרום מערבי של המבנה ועימו הבית כולו.

עניינו של פסק הדין שלפניי בשאלת האחריות לשקיעת המבנה.

הנתבעת 1 הינה המועצה האזורית מבואות חרמון, שהיא הרשות המוניציפאלית של מושב משמר הירדן (ולהלן: המועצה), בעליו של קו הביוב והמופקדת על פי דין על תקינותו, תחזוקתו ותפעולו.

הנתבע 2 הינו המהנדס מר זכריה רובינגר, אשר תכנן את בית התובעים בשנת 1974 או בסמוך לכך.

נתבעת מס' 3 הינה הועדה המקומית לתכנון ובניה גליל עליון (ולהלן: הועדה). על פי הנטען, היא אשר נתנה, בהתאם להוראות חוק התכנון והבניה, היתר בניה לקו הביוב כנדרש בחוק ואפשרה את הקמתו בחצר נחלת התובעים.

הנתבע 4 הינו מר עיאשי אחמד עתאמללה, הנדסאי בנין אשר תכנן בשנת 1987 תוספת בנייה לבית התובעים.

הנתבע 5 הינו מר אלוש משה, קבלן משנה שביצע, על פי הנטען, עבודות החלפה תיקון ושיפוץ של קו הביוב העובר בסמוך לבית.

שקיעת המבנה :

הבית נבנה בחצר נחלת התובעים כמבנה חד קומתי, בהתאם להיתר בניה משנת 1974.

בשנת 1987 ניתן היתר בניה לקומה נוספת על כמחצית שטח המבנה. בפועל, הבנייה שבוצעה בקומה העליונה הייתה בכל שטח הקומה ובניגוד להיתר הבנייה.

הבית בנוי כעין תיבת בטון וביסוסו הינו ביסודות בודדים (פלטות) לעומק של כ - 2 מטר מתחת לפני הקרקע (ראה חוו"ד מומחי בית המשפט המהנדסים גיל רפאל וישראל קלר (במ/1)).

מערבית למבנה ובמרחק של כ - 1.5 מ' בעומק היסודות הבודדים, עובר קו ביוב ראשי (ציבורי) אשר הותקן במקום במועד כלשהו לאחר בניית בית התובעים.

בית התובעים שקע בפינה הדרום מערבית לעומק של 36.5 ס"מ (המדידה בוצעה ביחס לפינה הצפון מזרחית של הבית שנקבעה כאפס) והוא נטוי כלפי צד דרום. 

על עובדה זו אין חולק.

עוד אין חולק על ממצאי חווה"ד במ/1 לפיהם זווית השיפוע הינה בשיעור שבין 2.9%  לבין 3.3%, כאשר צד דרום הינו הצד ששקע והצד הצפוני, ככל הנראה התרומם.

בשל היותו עשוי בטון, שקע המבנה באופן מישורי ללא דפורמציות משמעותיות ולא נמצאו בו סדקים.